מאמרים בחינוך - במיקוד פיתוח מיומנויות חברתיות לילדים והתמודדות עם בעיות התנגדות והתנהגות.

סקירה על בעיות התנהגות, תחושת מסוגלות וכישורים חברתיים לילדים

 מאת אייל גל (M.A בחינוך)

נושא קשיי ההתנהגות בקרב ילדים ונוער הפך לאחרונה לנושא המטריד הורים רבים ואף את מערכת החינוך בישראל. בשנים האחרונות הנושא נחקר לעומק ונבחנים מענה הולם ודרכי התמודדות באמצעים מגוונים: פסיכולוגים, קבוצות חברתיות לילדים, טיפולים רגשיים במגוון תחומים, תוכניות התנהגותיות, הכשרות להורים. מתוך צורך זה נוצרה מציאות רוויית אנשי מקצוע הנותנים מענה ותמיכה להורים ולילדים בתחומי החינוך והטיפול. זאת להבדיל מבעבר, כ־30 שנים קודם לכן. אז ילד ידע להבחין היטב בין התנהגות חיובית לשלילית, והמיומנויות החברתיות היו טבועות בו ונרכשו מוקדם ובקלות רבה. אלו הושגו מעצם ההתנסויות החברתיות שהתרחשו במהלך ההפסקה בית הספר או בשכונה דרך משחקים המשפרים יכולות של תקשורת בין אישית והתמודדות חברתית. לא היה אז גורם שעלול לשבש את המיומנויות האלו ואת תרגולן – והכוונה למבוגר כגורם שלישי, סמארטפון, קונסולת משחק או כל מסך אלקטרוני אחר. כל אלו עומדים כחוצץ בין הילד לסביבתו ומשפיעים רבות על היווצרותן של מיומנויות התקשורת שלו.

מצד מערכת החינוך, נושא ההתמודדות עם בעיות ההתנהגות בבית הספר נתפס לא פעם כביקורת כלפי תפקוד של הורים מול התנהגות ילדיהם, אשר מאפשרים את היווצרותה והתחזקותה של בעיית ההתנהגות אצל הילד במסגרות החינוך ובבית. מצד הורים הנושא נתפס כביקורת כלפי המערכת שאינה מתמודדת עם ילדיהם בצורה המיטיבה עמם, בהתאם להשקפת עולמם.

כך נוצר שיח מרכזי על אודות קשיי המערכת והתמודדות הורית עם ילדים בעלי קשיי התנהגות: ילדים שאינם שולטים בזעמם, אלימים ומתנגדים, ומנגד - ילדים מופנמים, ביישנים באופן חריג וחרדים. ובעצם, שני קצוות אלו מבטאים את תחושת מסוגלותו העצמית והחברתית של הילד, באשר ליכולתו להתגבר על האתגרים הניצבים בדרכו.

 מה ההבדל בין הפרעת התנהגות לבעיות התנהגות?

הפרעת התנהגות פוגעת בזכויות הזולת ואף בנורמות חברתיות: בריונות, אלימות כלפי אנשים ובעלי חיים, אכזריות, הצתות, ונדליזם, שימוש בסמים, גניבות, הפחדות, בריחה מהבית ובריחה מבית הספר לפני גיל 13. לעומתה, בעיית התנהגות מופיעה ברוב המקרים בשלב מאוחר יותר בחייו של הילד, כתגובה לנסיבות מסוימות. עם זאת קיימים מקרים רבים שבהם בעיית ההתנהגות מופיעה אצל הילד כבר בחייו המוקדמים, ונקשרת לרוב להשפעת סביבת הילד. בעיות התנהגות הנוצרות כבר בגילים מוקדמים קשורות בין היתר להיעדר סמכות הורית הנקשרת בעיקר למתירנות והכלה שאינן מידתיות, לצד קושי ההורה להציב גבולות ברורים להתנהגותו של הילד בהתאם לערכי הבית  (DSM-5, 2013).

לבעיות התנהגות שני ביטויים:

  1. התנהגות מפנימה - היווצרות דפוסי התנהגות של פגיעה עצמית, חרדות והימנעות ממצבים הנתפסים לילד כקשים ומאיימים.

  2. התנהגות מחצינה – ביטויים של אלימות, התרסה ותוקפנות המופנות החוצה אל סביבתו של הילד.

 

ברוב המקרים ההתנהגות המפנימה תבוא לידי ביטוי בקרב בנות, בעוד ההתנהגות המחצינה מתקיימת בעיקר בקרב בנים. עם זאת לכל כלל יש יוצא מן הכלל. בשנים האחרונות, מכיוון שהיעדר בסמכות הורית והצבת גבולות מתקיים בבתים רבים, בעיות התנהגות הכוללות אגרסיביות ותוקפנות קיימות במידה רבה גם בקרב בנות, אך פחות מאשר אצל בנים (Delfos, 2015). 

גורמים מרכזיים לבעיות התנהגות:

מזג הילד – הילד לא מגיע לעולם כדף חלק ואינו מושפע רק מהרגלי החינוך שהטמיעו בו הוריו, כפי שהיה נהוג לחשוב פעם. קיימים גורמים מולדים, בהם – המזג (טמפרמנט). למזג הילד תפקיד משמעותי באינטראקציה שלו עם סביבתו. ילדים עם מזג קשה מציבים לפני הורים וצוותי החינוך בבתי הספר, פעם אחר פעם, אתגרים חינוכיים הדורשים מיומנויות חינוכיות גבוהות ובלתי שגרתיות. הילד בעל המזג הנוקשה ייצור סביבו לרוב אינטראקציה שלילית עם הוריו ועם אחיו במסגרת הביתית, ועם דמויות הסמכות ובאינטראקציה החברתית במסגרת החינוך. הנוקשות שבהתנהגותו מאתגרת את הוריו ודמויות הסמכות בחייו ומקשה עליהם להפנות את האינטראקציה למקום חיובי, מכיל ואמפתי (Buss & plomin, 2014). כשהילד מפגין התנהגות מחצינה ומתריסה, גובר הסיכוי שהקשר עם דמויות הסמכות בחייו לא יהיה חיובי, ואף לעיתים עלול להיווצר ביניהם משבר אמון עמוק שלשני הצדדים יהיה קשה מאוד לשבור. בסקאלת המזג קיימים: מזג קל, בינוני וקשה. בכ־85% מן המקרים מזג קשה המופיע כבר בשבועות הראשונים לחייו של הילד, ומתבטא בין היתר בבכי רב ותכוף וקשיים נוספים הקשורים לתפקודו, יעיד על מזגו העתידי בהתמודדותו עם אתגרים ומצבים משתנים  (Vekemans, Janssens, Vincze, Adams, & Van Espen, 1994).

 

שינויים פוליטיים וחברתיים - תפיסות ומושגים של "טובת הילד" ו"הילד במרכז" החלו להיכנס לשיח במאה ה־20 ולצבור תאוצה במאה הנוכחית. בעקבות כך חל שינוי בתפיסתו של ההורה לגבי תפקידו, המשקף מחויבות אבסולוטית לעמוד לרשות צורכי הילד. לעיתים נוצר בלבול בין צורכי הילד לבין רצונו, בלבול הקיים בקרב הורים רבים החוששים לא להעניק לילדיהם את מה שהם רוצים. במקרים שבהם ההורים אינם מיישרים קו עם הנורמות החברתיות, אשר לרוב מסמלות סטטוס חברתי ומעמד, הילד עלול להתרעם ולמצוא את הדרך לקבל את מבוקשו דרך עימותים מרובים ותדירים. לכן הורים רבים יעדיפו להימנע מעימותים ולתת לילד מענה לרצונותיו וחשקיו. מציאות זו דוחקת לשוליים את צרכיו של ההורה, שאינם מדוברים כיום כלל, ואת יכולתו להשפיע על ילדיו ולהדריך אותם בהתאם לערכיו, קשייו, מסוגלותו וציפיותיו מהילד. בכך מונעים הורים רבים מתחושת אשמה הורית, ולנוכח גילויי תוקפנות של ילדיהם, כבר בגילאי 4-3, שבהם הילדים מופעלים מצרכים של כיבוש ויוזמה, מתקשים ההורים להציב גבולות ביטחון מווסתים לילדיהם, ומתחילים להנהיג בביתם מערכת יחסים בעייתית שבה הילדים דורשים וההורים מיד נקראים למלא את דרישתם  (Fuchs-Shabtai & Blank, 2004).

 

הורות הליקופטר – מושג זה מתאר מציאות שבה קיימת מעורבות יתרה של הורים בחיי ילדיהם, המפריעה להתפתחות תקינה של הילד ונקשרת לרמות גבוהות של חרדה ודיכאון בקרב ילדים. הורים אלו אינם מסוגלים מבחינה רגשית לאפשר לילדיהם לחוות רגעי תסכול, לכן ימנעו את התמודדותו עם הבעיות בכך שיפתרו אותן עבורו. התערבות זו בחיי הילדים מונעת מהם התמודדות שבמידה רבה מסייעת לבנייה וחיזוק של חוסן נפשי, התפתחות חברתית תקינה, יצירת עצמאות וחיזוק תחושת מסוגלות. לרוב הורים אלו יתקשו לראות מבוגר מעיר לילדיהם על התנהגותו, והם מיד יצאו להגנתו, במקום להבין כי הערת המבוגר לגבי התנהגותו של הילד היא חוויה החשובה להתפתחותו – האישית והחברתית. הדבר דומה להורה שנכנס בזעם לכיתה של בתו ומתווכח עם מורתה בטענה שהעונש שנתנה לבתו איננו צודק. וכן יתערבו בסיטואציות חברתיות שבהן הילד מתקשה לפתור קונפליקטים עם ילדים נוספים, ויפעלו לפתור את הסיטואציה שנוצרה לטובתו. הורים הליקופטר אלו יוצרים נזק מתמשך ומצטבר בקרב ילדיהם בתחום של קבלת מרות ושמירה על גבולות וכללים, ומוביל למידה נמוכה של הבעת אמון בדמויות הסמכות בחייהם ולמסוגלותם להתמודד לבדם בעתיד לנוכח מצבים חברתיים מאתגרים ומשתנים (Schffrin, Liss, Miles-Mclean, Geary, Erchull & Tashner, 2014).

 

התפתחות הטכנולוגיה והיעדר בהתנסויות חברתיות – ההתפתחות הטכנולוגיה בשנים האחרונות הביאה עמה הרגלי שימוש חדשים בטלפונים חכמים, במסכי מגע ובמשחקי טלוויזיה, וכל אלו מובילים את הילדים לידי התמכרות למסכים, וכן לחרדה חברתית המתבטאת בהימנעות מיצירת קשרים בין־אישיים והתבודדות (Schlenker & Leary, 1982). לעומת זאת ניכר כי ילדים בעלי חרדה חברתית נוטים לקיים קשרים חברתיים משגשגים באופן מקוון, ובשל כך מעדיפים להישאר בביתם ולהתבודד, מאשר לצאת החוצה ולהתנסות במצבים הדורשים ביטוי של כישורים חברתיים (Yen et al, 2012). רוזנברג (1965,Rozenberg) סבור שגיבוש ערך עצמי חיובי קשור במידה רבה ליחסים בין־אישיים המתקיימים בתוך קבוצת השווים, ולכן התפתחות הטכנולוגיה הניידת המאפשרת גישה בלתי מוגבלת לאינטרנט ולרשתות החברתיות, ללא גבולות מקום וזמן, מקשה מאוד על ילדים ובוגרים כאחד בכל הקשור בגיבוש וטיפוח ערך עצמי (Hong, Chiu[y2] , & Huang, 2012). על פי מחקרם של רידאוט, פוהר ורוברטס (Rideout, Foehr & Roberts, 2010) תופעת ריבוי המולטימדיה, החושפת ילדים ונוער למסכים למשך שעות רבות ביום, גורמת לתסמינים של רגזנות, גריות יתרה, בעיות בריכוז, התקפי זעם, התמוטטויות עצבים תדירות והתנהגות מתעמתת־ממרה, או בשמה הכולל Disruptive Mood Dysregulation Disorder (DMDD).

 

תפקודים ומיומנויות המסייעים לילד בהתפתחות אישית וחברתית:

תפקודים ניהוליים

דיאמונד (Diamond, 2013) מציין כי לתפקודים הניהוליים חשיבות גבוהה המשפיעה על כישורי חיים כלליים וכישורים חברתיים בפרט, וכן סובר כי לקות בתפקודים הניהוליים תפגע ביכולתו של הילד ליצור ולשמר קשרים חברתיים רגשיים ולבטא גמישות מחשבתית ויצירתית המבטאת מחשבה מחוץ לקופסה. פגיעה בתפקודים הניהוליים עשויה להזיק ליכולתו של הילד לשמר קשב ולהתרכז לאורך זמן. על פי בראון (Brown, 2006) התפקודים הניהוליים מחולקים לשישה תפקודים: אקטיבציה - ניהול זמן, ארגון וקביעת סדרי עדיפויות; מיקוד - שימור והפניית קשב למשימה; מאמץ - ויסות הערנות, שימור מאמץ ומהירות עיבוד; רגש – ניהול כעסים והתאמת רגשות ועוצמתם למקרה המתרחש; זיכרון - גישה למידע ושליפתו בהתאם לצורך; פעולה - יכולת עיכוב תגובה ושליטה עצמית. קושי בתפקוד של פעולה יגרור ביטוי תכוף של אימפולסיביות, וזו בתורה משפיעה על שיקול

הדעת של הילד בתהליך קבלת ההחלטות. כל זאת עשוי להובילו לקשיים רגשיים וחברתיים (DSM-5, 2013).

אימפולסיביות ואינהיביציה

האימפולסיביות נקשרת לנטייה של אדם לפעול על פי דחפיו מתוך רגשנות רגעית ומיידית וללא שיקול דעת בטווח שבין המקרה לתגובה. האימפולסיביות נחלקת לשני היבטים:

תנועתיות - הילד מגיב באופן פיזי לגירויים ומביע אי שקט.

קבלת החלטות - הילד נוטה לקטוע את דבריו של האדם מולו, מתקשה להקשיב לאורך זמן, ותהליך קבלת ההחלטות שלו הוא קצר. כלומר הוא פועל באופן מיידי וללא עיכוב תגובה. למשל, התערבות תכופה והפרעות במהלך שיחה או משחק.

כדי שאדם יהיה מסוגל להתאפק ולהימנע מהתנהגות מסוימת, עליו להשתמש ביכולת אינהיביציה (עיכוב/דחיית תגובה). קושי במיומנות זו ישבש את יכולתו של האדם להימנע מתגובה. מיומנות זו מקושרת לרוב לאימפולסיביות, ואף שבשני המקרים - קושי באינהיביציה ואימפולסיביות - התוצאות עשויות להיות דומות, קיים הבדל בין השתיים. אצל אדם המאופיין בקושי באינהיביציה קיימת ההבנה כי מעשיו עלולים להביא לתוצאות לא טובות, ובכל זאת הוא פועל כך, משום שהוא אינו מסוגל לדכא את פעולתו, בעוד אימפולסיביות מתוארת כתגובה ללא שיקול דעת הבאה לידי ביטוי בעיקר בתחום קבלת ההחלטות  (DSM-5, 2013).

ויסות רגשי - שליטה עצמית  

גרוס, אטקין וגיוארק (Gyurak, Gross & Etkin, 2012) מתארים את יכולת הוויסות הרגשי כמיומנות שליטה עצמית ההכרחית לאדם. קושי בוויסות רגשי מתבטא בהיעדר השליטה בעוצמת הכעס, במשכה וביכולת לרסנה. את הוויסות הרגשי ניתן לחזק כבר מגיל ינקות בתפקוד נוירופיזיולוגי - בליעה ונשימה. בגיל הרך, טרם הספיק הילד לפתח כישורים של ויסות רגשי, קיימת השפעה גדולה לתגובת ההורה במצבים שבהם הילד מביע מצוקה. להורה יש חשיבות במתן תמיכה, רוגע וביטחון בהתמודדות הרגשית. קושי בוויסות הרגשי עשוי להוביל את הילד לבכי רב והתקפי זעם במצבי תסכול, ולהתלהבות חסרת רסן במצבי שמחה וריגוש. כמו כן, הם ירבו בעימותים עם הסביבה ויסבלו ממצבי רוח משתנים, מאלימות מחצינה ומפנימה וכן מהפרעות אכילה. לכל אלו קיימת השפעה חברתית ועשויים להוביל לריחוק חברתי ולדחייה.

סף תסכול נמוך וקושי בדחיית סיפוקים כביטוי לתחושת מסוגלות

ילד בעל סף תסכול נמוך מאופיין באי שקט ואי נוחות. תחושות אלו מונעות את יכולתו להתמודד עם דחיית סיפוקים. יכולת של דחיית סיפוקים והתמודדות עם תסכול עולה עם גילו של הילד

:ניתן למנות חמישה גורמים לתסכול (Micshel & Ayduk, 2004)

1. מקרים בהם הילד אינו מקבל את מה שהוא רוצה

2. כאשר ההדברים אינם מתרחשים בהתאם למחשבותיו ותוכניותיו.

3. בעת התמודדות הילד עם משימה קשה מדי, שאיננה משקפת את יכולותיו.

4. תחושת מסוגלות נמוכה טרם ההתמודדות.

5. מקרה שבו הילד מחויב להפסיק פעולה שהוא אוהב למען מטלה שהוא נדרש לבצע.

 

מקרים אלו יובילו את הילד בעל סף התסכול הנמוך לידי בעיות התנהגות. ילדים בעלי מיקוד שליטה פנימי חזק יגלו כישורים לדחיית סיפוקים מתוך אמונה עצמית כי התנהגותם משפיעה על המציאות ולא להפך, להבדיל מילדים בעלי מיקוד שליטה חיצוני. ילד בעל מיקוד שליטה חיצוני יפנה לרוב אצבע מאשימה כלפי סביבתו, וינהג כמי שאין לו שליטה על האירועים המתרחשים בחייו (Baumeister & Vohs, 2004).

 

תומאס וצ'אס (Thomas & Ches, 1984) מצאו כי ילדים המוגדרים כבעלי "טמפרמנטים קשים" - המאופיינים בסף תסכול נמוך, ואשר סובלים מרוגז תדיר מצבי רוח משתנים וקשיים בהסתגלות למצבים משתנים - עשויים לפתח בעיות התנהגות ולגלות תוקפנות בגיל מבוגר. הם מוסיפים כי מכיוון שההורים מתקשים לשלוט בהתנהגותם של הילדים, הם ייטו להשתמש בשיטות משמעתיות שדווקא מגבירות ביטוי של תוקפנות: יותר הגבלות, יותר עונשים ופחות אינטראקציה שלווה ונינוחה עם הילד. בנדורה (Bandura, 1982) מייחס ביטויים התנהגותיים אלו לתחושת מסוגלותו הנמוכה של הילד.

לקויות נוירולוגיות המשפיעות על ההתנהגות ילדים

הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה התפתחותית נוירולוגית המבטאת קשיי קשב וריכוז וכן התנהגות אימפולסיבית והיפראקטיבית, וכל אלו פוגעים בתפקודים הניהוליים ובמבנים הנוירולוגיים המתווכים בין מקרים המתרחשים בסביבה לבין התגובה שבה בוחר האדם. הפרעת קשב וריכוז עשויה לפגוע ביכולת ההבחנה בין עיקר לטפל, בקביעת סדרי עדיפויות, בניהול כעסים, בשליפת מידע ביעילות מזיכרון לטווח קצר, וכן פוגעת ביכולת להתרכז לזמן ממושך ולהתמיד במשימה שאיננה מלהיבה או מתגמלת ומעניינת לאורך זמן. כמו כן הפרעת קשב וריכוז מתבטאת בקושי רב לווסת רגשות ולשלוט בדחפים (DSM-5, 2013).

בשל כך רבים מהילדים בעלי הפרעת קשב מתקשים להגיע להישגים גבוהים בלימודים, להתנהג בהלימה לנורמות ההתנהגותיות המקובלות וליצור קשרים בין אישיים ולשמרם לאורך זמן. ביטויים אלה משפיעים רבות על התחומים החברתיים והרגשיים של בעלי הפרעת הקשב (פלוטניק, 2008). מחקר מקיף שנעשה בארצות הברית בחן את הקשר שבין הפרעת קשב לתחלואות נלוות בקרב עשרות אלפי ילדים מגיל שנה ועד גיל 17. נמצא כי 27% מהילדים המאובחנים בהפרעת קשב גילו גם קשיים התנהגותיים, לעומת 2% מהילדים ללא הפרעת קשב (Larson et al, 2011).

הפרעה בוויסות החושי משפיעה על תקשורת הילד עם הסביבה, בשל התמודדותו עם גירויים מרובים וקושי בעיבוד הקלט הסנסורי לווסת את הרמה, העוצמה והתגובות לגירויים באופן מדורג ומסתגל. לכן תגובות הילד במצב שבו הוא חווה הצפה חושית, נראות מהצד כחריגות ואינן תואמות את הסיטואציה שבה הוא נמצא.

 

לוויסות החושי שלושה מופעים:

  1. רגישות יתר - ילדים המתמודדים עם ויסות חושי לקוי יגיבו באופן תדיר לגירויים חושיים במהירות ובעוצמה שאינן מדודות ומווסתות. רגישותם עשויה להופיע בחשיפתם למרקמי מגע שונים (חול, מים, דשא ואף פרטי לבוש) ובעת רעש במקומות הומים וסגורים שבהם מספר אנשים יחדיו מדברים בקול. לעיתים הם יגיבו באופן תוקפני למגע שאיננו צפוי. הילדים המתמודדים עם הפרעה זו מאופיינים בצורך גבוה בשליטה וודאות, בשל קשיי הסתגלותם לשינויים. לאלו יתלוו מצבי רוח משתנים וכן ביטויים של חרדה חברתית.

  2. תת־רגישות – ילדים המתמודדים עם תת־רגישות מאופיינים בעיכוב התגובה לגירויים חושיים, וזקוקים לעוצמת גירויים רבה מהרגיל. הם מאופיינים בחולמנות וחוסר ערנות לסביבתם, ובשל כך גם נוטים להיתקל בחפצים ולהיפצע לעיתים קרובות ואינם חווים כאב בעוצמה מלאה, אלא באופן עמום.

  3. חוסר רגישות וצורך בחיפוש חושי – לילדים אלו צורך בחוויות חושיות מעוררות. הם מאופיינים בתנועתיות רבה ובאימפולסיביות מוטורית ורגשית (Ayres, 1972).

-כל הזכויות שמורות לאייל גל-

 

תגיות: קבוצות חברתיות, כישורים חברתיים לילדים, מיומנויות חברתיות לילדים, טיפול רגשי, טיפול התנהגותי,

יועץ / יועצת חינוכית / חינוכי, התקפי זעם, קבוצה טיפולים לרכישות מיומנויות חברתיות, התמודדות עם בעיות התנהגות, אלימות ילדים, הפרעות קשב וריכוז, וויסות חושי, וויסות רגשי, התפרצויות זעם, שליטה בכעסים, קשיי הסתגלות, שליטה בכעסים, קושי בהבנת סיטואציות חברתיות, קבוצה חברתית בראשון לציון, בראשל"צ, בחולון, בבת ים, בתל אביב, באזור, ברמלה, בנס ציונה, בבית דגן, בבאר יעקב

© כל הזכויות שמורות לאייל גל ו"גלגל הצלחה" 2016-2020